06 אוגוסט, 2009

פורמט מס' 1 - קורות חיים

לכל אחד מאתנו, חבוי באחת מתיקיות המחשב הנידחות, מסמך המתאר בענווה וביעילות את מעללינו מאז התחלנו כיתה א' בבית ספר ע"ש ברנר/ בן גוריון/ יהודי כלשהו ועד היום.
לא משנה אם זכינו מאז באוסקר, הצלנו חיי אדם או ניהלנו בית ספר למשחק, כמעט תמיד הסיפור ייכתב על דף a4, בגודל פונט 12. באשר לסוג הפונט ישנו מנעד רחב למדי המכיל 3 פונטים בדרך כלל: אריאל, נרקיסים או (למעצבים) נרקיס בלוק.

סיפור חייך, סיפור הסיפורים, ה"מלחמה ושלום" הפרטי שלך יושב על מדף כעלה נידף, כטיוטא לדבר אחר. אמיתי. אותנטי.
אולי דווקא בגלל שאנחנו מאמינים כל כך בתוכן של הסיפור הזה שלנו, על הצורה אנחנו משאירים לtemplate של word להחליט? והטופס הזה, שאנחנו מעצבים כלאחר יד, הרי בנוי כולו משורות ומפסקאות שהתגבשו במהלך שנים של עשייה. הרי היו תקופות שנחיו כמעט אך ורק על מנת להיהפך לשורה אחת יחידה בקו"ח שלנו. ולחשוב שכעת אותה שורה, נדחסת לתוך אריאל 12 שחור ונאספת אל אחיותיה, בערימה אפורה על גבי שולחן אפור במשרד מנהל משאבי אנוש כלשהו.
יש קורסים שמלמדים בהם איך לכתוב קו"ח, אבל אף אחד לא מלמד אותך איך להבטיח את זה שהשורה שיקראו אותם. ולא, אני מצטערת, אבל תמונת הפספורט שצירפת לא תמיד תעזור.








(בתמונה - שני מסמכי קו"ח, הימני של איילת, פרופ' להיסטוריה, עורכת דין ובעלת בית ספר לטיסה, מתנדבת בעשר עמותות. השמאלי של
איל, חוסך כסף לטיול של לפני הצבא. מצאו את ההבדלים. נכון. אין.)
אני מדמיינת כיצד היה נראה מסמך קורות החיים של סבי וסבתי, שעבדו כל חייהם באותה עבודה, כיצד נראה זה של אנשים אחרים שאני מעריכה (1970-עד היום: כותב/ 1980-היום: מצייר/ 1990-היום: מעצב אינטראקטיב), כיצד נראים קורותיה של "אמא תרזה" לא מפורסמת (1940-היום: הופכת את העולם למקום טוב יותר). ברוב המקרים מדובר בקורת חיים ולא בקורות.
ואולי דווקא עשייה משמעותית מסתכמת לעיתים בקורות חיים דלות לכאורה? בכל זאת,less is more. אולי דווקא היום בעולם שבו לכל אחד עשרה תארים, שמונים יכולות וחמש אמביציות, דווקא לאדם נינוח, מתמיד ועקבי (יצאתי פעם עם אחד כזה!) - יש יתרון? ואם כן, איך הוא יכול להעביר את זה במסמך קורות חיים שלצערינו נמדד גם בגודלו?

ובכן, הרי שאותו אדם יוכל לעצב את קורת חייו באופן חופשי וקריאייטיבי למדי, כשהוא חף מן השורות הקטנות.
תיעוד ויזואלי יותר של חייו יבדל את טופס הקו"ח שלו לחיים ארוכים יותר מאלו שלצדו.
קומיקס, רומן גרפי מתומצת, פוטו-רומן, מצגת מפתיעה או קיפולי נייר - יוכלו לחסוך אלף מילים בפונט אריאל.
בתמונה: גם צילום לוח שעם יכול להעיד רבות על המועמד, על אופיו, על תפיסותיו, העדפותיו ועל אחייניו (תמיד יש צילום עם האחיינים על לוח שעם).











טיבור קלמן, רבי נחמן וקרדיולוגיה. מממ... נראה שלוח השעם הוא תת המודע של הקריירה שלך.
מתוך אמונה לפיה כל אדם יכול לעצב לו מסמך קורות חיים ייחודי שיהלום את סיפורו ומפעלי חייו והתשוקה שלי לפורמטים - אולי יום אחד אהיה מעצבת חיי אדם. (בתמונה: כרטיס הביקור שיהיה לי)










אבל עד אז: צירפתי דוגמא למסמך קו"ח מסקרן ומזמין שמצאתי, שחורג מהקונבנציות ועושה זאת בחן ובעוז. יש גם לינק ל-pdf.
קורותיו של בוב מוכשר אחד, שמגדיר את עצמו: "מעצב, אופטימי"









http://www.sjokola.nl/CV_eng.pdf
מה שהזכיר לי את הספר שאולי מבטא את הקצה השני בסקאלת עיצוב קורות החיים. הספרcurriculum vitae פותח הלב והראש של יואל הופמן שכאן
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3373684,00.html אפשר לקרוא קטעים מספרו, למרות שדבר לא ישתווה לאחיזת הספר, שעוצב באופן מענג על ידי מיכאל גורדון.

נסכם במדד מקי, (רוברט מקי, כותב הספר "סיפור" הסמכות הנרטיבית וההיסטורית) ונבחן האם יש כאן סיפור.


פורמט מס' 1 - "קורות חיים" לפי מדד מקי:
הז'אנר: מוקיומנטרי
התקופה: המאות ה-20 וה-21.
המשך: תלוי בגיל המועמד.
המיקום: בד"כ בארץ, אלא אם כן המועמד מכר ציורי שמן או נסע לשליחות.
רמת הקונפליקט: במידה ואנחנו רואים שהמועמד החליף מקומות עבודה רבים - כנראה שיש לנו סיפור עם קונפליקט חיצוני.
במידה והמועמד התמיד ונשאר שנים במקום עבודה מסוים - הקונפליקט פנימי.

אז יש סיפור? בהחלט. סיפור חייכם. פרגנו לו פורמט ראוי.





11 תגובות:

  1. את גדולה! ממש מקסים.
    אם לכולנו היה האומץ לעשות דברים קצת, אבל קצת אחרת, הכל היה נראה מקסים יותר.
    י.

    השבמחק
  2. אהובה,
    את גאון ואת יודעת את זה, אבל הכנסת אותי ללחץ עכשיו...
    הכנתי פעם קורות חיים על פורמט ריבועי במקום מלבני ומרוב שהתפעלתי מעצמי, ציינתי גם את זה כסעיף בקו"ח.
    דינה (פונידינה)

    השבמחק
  3. השיח שפתחת על הנושא מרתק. הרי אנחנו חיים בעידן שבו הבנו שהמציאות היא סיפור, ותו לא, וכי אנו רואים את הסיפור רק דרך עיני הגיבור [אנחנו] שנמצא במרכז ההוויה. ייתכן שמה שיכתיב את אופן הסיפור היא מידת הנרקיסיסטיות של מושאו.
    מי שעיקר הווייתו בנתינה (תרזה הבלתי מנוצחת) יהיה סיפורו דל מפני שאינו ממוקד בסיפורו.
    מצפה לבאות

    השבמחק
  4. היי יעל. בהמשך למה שכתבתי בפייסבוק, אני חושב שפתחת שיח מרתק והבלוג שלך בהחלט מרהיב עין, מסקרן, מושך, הוא סיפור בפני עצמו וכמו שכתב אנונימי אחד פתחת שיח מרתק בנושא.
    אבל...
    האם באמת כל קובץ קורות חיים הוא "סיפור"? מבחינתי סיפור הוא יותר מההגדרות שמקי (ואת) הציב, סיפור חייב להכיל מרכיבים דרמתים משמעותים. זהו מסע של גיבור או גיבורים דרך מכשולים שדרכו לומד הגיבור משהו על חייו ואולי גם חייו משתנים. מרבית קורות החיים שאני קראתי בחיי יכולים להוות מקסימום אקספוזיציה לדמות כלשהי וצריך דמיון מאוד מפותח כדי להפוך אותם לסיפור חי, אמיתי, מרגש ונוכח.

    השבמחק
  5. יעל- רעיון נפלא!

    קורות חיים מספרים המון.
    היום, לאחר מבט חטוף במסמך אני ממש יכולה לדמיין כיצד יראה המועמד כשיגיע אליי לראיון. וזה משהו שמוכיח את עצמו שוב ושוב...
    ובכלל, אצלנו במחלקת משאבי אנוש כבר זיהינו לא מעט אלמנטים גראפיים (כמו לדוגמא כתיבת מילים שלמות ב- Caps lock) בעלי יכולות ניבוי גבוהות לגבי המועמד (ובהתאמה - אינטלגנציה פחותה לרב).

    אני תמיד מלאת הערכה למועמדים שמעזים, ששוזרים במסמך היבש איזושהיא קריצה...

    הרעיון של לוח השעם- מבריק!
    רק צריך לקחת בחשבון שיש מגבלה טכנולוגית: מערכות המידע בתחום ה-HR מסוגלות לקלוט ולעבד מסמכים קונבנציונלים בלבד...

    אהבתי, מחכה לסיפור הבא
    (:

    השבמחק
  6. זה מזכיר לי שפעם הצעתי לעדיש לעשות תרגיל בטיפוגרפיה מורכבת של עיצוב קו"ח. הוא לא זרם איתי.. :)
    פוסט מקסים, מעניין, וכתוב היטב!

    השבמחק
  7. י, אומץ. לגמרי.
    דינדין, זה בהחלט עסק ששווה לציין בקו"ח. :)
    אנונימי בציפייה, מי שעיקר הוויתו בנתינה נדקק פחות לסיפור שיגדיר אותו ושותף ליותר סיפורים אולי.
    אורי, מסכימה עם כל מילה שלישית שלך, ועם זאת "מסע של גיבורים, דרך מכשולים, למידה ושינוי" נראה לי כמו תיאור מדויק של קו"ח של כמה אנשים שאני מכירה, חלק אפילו מקרוב מאוד :)
    ודרך אגב, גם התרחשות מינימלית וגם אקספוזיציה יכולות להיות סיפור. וכל סיפור בבוא היום עשוי לתפקד כאקספוזיציה לדבר אחר.
    אנונימי בתחום ה-HR, היום כולם קוראים Pdf, לא?
    ותודה על הטיפ לגבי הcaps. :)
    שלי פלג, זה נשמע לי באמת כמו החמצה של משהו חיוני ומרתק לחלוטין.
    יש המבקרים את העיסוק העצמי המוגזם בבצלאל, אבל אני חושבת דווקא שקורס שלם, שמתעסק באפליקציות לשיווק עצמי ליום שאחרי האקדמיה (אפילו אם יהיו מוגבלות לדף a4), יכול להיות התנסות מעשירה ומועילה ביותר.

    השבמחק
  8. יעלי... זה ממש מקסים ומעורר מחשבות עמוקות...חרדות וקצת בעתה לאדם שחרד לפרטיותו ( מזכיר לך מישהו ):
    לא הייתי רוצה להסגיר בפני זר את אינדקס רגשותיי, חלומותי ומושאיי והם יהוו לו כקלף ביום בו אתמודד על משרתי הנחשקת אך אם זאת כמעביד זו דרך נהדרת לבחון אנשים על טיבם.... אולי אנשים כנים יהוו מקור לשפיטה מוקדמת.. ואילו אנשים רדודים שקרנים ומאוהבים בעצמם יסתננו למערכת מפני שלא דורשים טיפול מורכב מדי. ( כבר 3 שנים בטיפול...אנוכי)
    כשקראתי זאת ישר רציתי לייעץ לך ליצור פורמט יצירתי חדש לאתרי ההכרויות...אזי גם מחלות נפש ומחלות כרוניות יכולו לצוף מעל דפי הפורמט החדש ולחסוך המון זמן יקר :)

    בובה...
    מחכה לעוד שכיות חמדתך
    נשיקות
    מיכלמ

    השבמחק
  9. מיכלי, רעיון מצוין! הרי שגם באתרי היכרויות אתה מפרסם קורות חיים.
    אני בעד...

    השבמחק